יומני היקר,
לא יאומן, אבל עברו 13 שנים!
מה זאת אומרת "מאז מה"? אתה יודע, נו – מאז 2004 –
מאז הפרק האחרון של "חברים", מאז שג'אנט ג'קסון חשפה קצת יותר מידי בסופר בול, מאז שהשיקו את פייסבוק, ומאז שהקמנו את בלודוט סטודיו כמובן! 13 שנים…
ואם כבר מדברים על פייסבוק, בדיוק חשבתי על כמה דברים קרו לרשתות החברתיות מאז, ואיך הכל השתנה. למשל –
כמה רעש!
וואו, כמה מחאות חברתיות, פוליטיות ותרבותיות התחילו והתחזקו ברשתות החברתיות… ישנו וויכוח כבר יותר גדול אם מהפכות בעולם האמיתי באמת מתחילות ממחאות וירטואליות, אבל אם נשאיר את העניין למלומדים, אפשר בכל זאת לתת קצת קרדיט לרשת, לא? קמפיינים פוגעניים יורדים מהמסך, הפגנות המוניות מתארגנות להן בפייסבוק, פושעים באים על עונשם ואפילו ארגוני טרור רוכבים על הסוס הזה, לצערנו. לא ברור אם מארק צוקרברג ודומיו (יש כאלה..?) חזו את זה מראש, אבל למדיה החברתית יש היום כוח של ממש בשינוי סדר היום, אפילו ברמה גלובלית.
וגם המנהיגים שלנו יודעים את זה. מספיק רק להיות מחוברים לטוויטר כדי לדעת מה קורה בבית הלבן (גם אם לא ממש רוצים…) כמעט כל יום, או אם מחפשים משהו קרוב יותר לבית – להיות חברים ברשתות החברתיות זאת הדרך היחידה לשמוע משהו מראש הממשלה (שהחליט כבר מזמן שהמסך הקטן הוא לגמרי out!)
וזוכר את MYSPACE??
אח.. איך נפלו גיבורים.
חבל שלמרות כל הפוטנציאל (והכסף) הזה החבר'ה שם פשוט לא הצליחו לעדכן את הממשק ואת החוויה לכל מה שקרה בינתיים מסביב
(כלומר, פייסבוק!).
והיא לא היחידה כמובן.
Google+ אמנם עדיין נושמת, אבל לא בטוח שאפשר להגיד שהיא חיה. נראה שגוגל הרגישו מחוץ למסיבה וניסו לעשות מסיבה משל עצמם, רק מה לעשות שאין שם שום דבר חדש או נוח או יפה יותר מכל השאר…
אני לא בטוח שאפשר לפצח את הקוד לרשת חברתית מצליחה, אבל אחרי 13 שנים בתעשייה, בהחלט אפשר להגיד שלכל הפלטפורמות שהצליחו, ובגדול, יש כמה מאפיינים משותפים:
כי מי יודע, אולי אם גוגל הייתה משיקה את הרשת החברתית שלה עשור לפני כן, הכל היה נראה אחרת.
ממשק שכיף לעבוד איתו. שמסביר את עצמו לבד. שאפשר להתחיל לעבוד איתו בלי לחשוב יותר מידי.
או בקיצור UX.
משהו מקורי בדרך שבה התוכן מתפרסם – טקסט קצר מאוד, ארוך מאוד, לייב וידאו, תמונות שנמחקות מיד לאחר הפרסום, תמונות שנמחקות אחרי 24 שעות, עיצוב התמונות שלנו ועוד.
אופי חדש של אינטראקציה (טקסט בלבד, וידאו דו כיווני, פילטרים ייחודיים, שיח קבוצתי, פרטי, ציבורי, תמונות ועוד). או במילים אחרות, אופי ייחודי שמאפיין את הפלטפורמה ובעצם מבדל אותה מהשאר.
אבל איזה כיף שיש בכל זאת דברים שלא משתנים
קח לדוגמה את הבלוג.
הבלוג הוא הבסיס של הפלטפורמות החברתיות. שם בעצם הכל התחיל (סליחה מארק…), וזו הייתה הדרך היחידה לשתף תכנים ולהגיב עליהם. אז כן, הוא אמנם השתנה מעט (נוספו בינתיים מיקרובלוגינג, פודקאסטים ועוד שלל המצאות) אבל העוצמה של הכלי החברתי הזה נותרה בעינה, כי מה היינו עושים בלי TMZ שיספק לנו את מנת הרכילות ההוליוודית, או ה-Techcrunch שאם לא הוא, איך היינו פותחים עיניים על כל החברים בסן פרנסיסקו?? אבל עכשיו ברצינות, מה שכל כך מרתק בבלוגים הוא שמאז סוף שנות ה-90 ועד היום – הם חזקים מתמיד, ונקראים על ידי מאות מליונים, כל יום, בכל העולם.
ובוא לא נשכח את התרומה הישראלית לבלוגינג, כי איך אפשר בלי העסיסיות של רביב דרוקר כדי לדעת מה "באמת" קורה, או הריר שנוזל בכל פעם שמבקרים בבצק אלים… בקיצור,
הבלוג תפס גם אצלנו חזק.
ואם כבר ישראל אז –
אנחנו לא שוכחים איך ב- 2014 נסגרה סופית רשת "מקושרים" (שהוקמה ב- 2004) אחרי שפייסבוק פשוט לא השאירה להם שום סיכוי. אבל צריך לתת להם קרדיט על איך הם לקחו את Friendster האמריקאית והתאימו לקהל הישראלי. חבל שזה פשוט לא היה מספיק…
ומה כל זה בעצם אומר על המותגים? על המשתמשים?
וואו.. מי היה מאמין שב-13 שנים כל כך הרבה שינויים עברו על הרשתות החברתיות?! זוכר שכשהקמנו את הסטודיו, פייסבוק עוד לא הגיעה לארץ בכלל? וכשהגיעה היו בעיקר פוסטים של טקסטים? מאז זה כבר התפתח לפרסום תמונות, וידאו, וידאו לייב, וידאו ב-360, תכנים שנשמרים על רצף ציר זמנים, רשתות חברתיות שהתכנים בהם נעלמים תוך 24 שעות – אבל מה כל זה אומר על אופי השימוש שלנו בפלטפורמות האלה היום? ומה זה אומר על איך כדאי למותגים להשתמש בהן?
אז הרבה כבר נאמר על דור ה-Y.
על הסבלנות שפוקעת, על הריטלין שעובד שעות נוספות, על הצורך בסיפוק מיידי, על 6 השניות הקסומות עד שסוגרים את הסרטון, על תגובות אלימות וחוסר סובלנות ועוד הרבה דברים בטח יאמרו בעתיד. ואולי כל זה נכון, אבל –
אם להגיד את האמת, משהו חיובי כן קרה בעולם הדיגיטלי שלנו, ולמי שחי בו. היום, ל"צרכנים", "קהל היעד", "הלקוחות הפוטנציאליים" וכל הכינויים האחרים שמכנים את המשתמשים במדיה הדיגיטלית – יש יותר כוח ממה שהיה להם אי פעם בעבר.
שיקראו לזה איך שרוצים, אנחנו חיים היום בעידן שבו הלקוח במרכז.
לקהל ברשתות החברתיות יש כוח לצאת ל"רחובות" בהמוניו, להחרים מוצרים, להוריד קמפיינים מכוערים, למנוע או ליצור אירועים, לחזק או לשבור מותגים, להרים ולהפיל מחאות.
ומותגים צריכים לקחת את זה מאוד, מאוד ברצינות!
זאת הסיבה שכל קמפיין היום מתחיל ונגמר במה שהלקוח צריך ורוצה, ולא במה שהמותג רוצה למכור. זאת הסיבה שאם במותג לא חושבים פעמיים על המסרים הפוגעניים שיכולים לנבוע מהקמפיין, ייתכן מאוד שהם ישלמו על כך ביוקר. וזאת גם בדיוק הסיבה שכדי למכור יותר, צריך לפרסם פחות, ולספק יותר ערך בתכנים איכותיים ברשתות החברתיות.
כי פלטפורמות חברתיות הן לא איזה טרנד חולף, הן כאן כדי להישאר, זה כבר ברור. עכשיו השאלה הרלוונטית למותגים, כמו גם למשתמשים, היא איך להשתמש בהן כדי להפיק את המיטב. או במלים אחרות –
איזה כיף הנוסטלגיה הזאת איתך, יומן יקר.
אומנם 13 שנים זה הרבה זמן, אבל מה שיוצא דופן בבלודוט זה שככל שעוברות השנים, אנחנו רק מרגישים צעירים יותר ומלאי רעב לחזות ולעקוב אחרי כל השינויים והטרנדים בתעשייה המרתקת הזאת בדיגיטל.
אז נתראה שוב ממש בקרוב, יש לי עוד הרבה תובנות מהבר-מצווש הזה…
איתן
